הסיפור של שחף

לאלמוג
את מכירה אותי כל חייך. כשאת נולדת כבר הייתי שם. אבל אני מכיר אותך 12 שנה מחיי לכן אני יודע הכול עליך ואת יודעת עליי בסה"כ 90%. אני לא אגיד כל מה שאני יודע עלייך כי זה ייקח לי 12 שנה ובת-המצווה שלך היום, אז אין לי זמן לבזבז. לכן רק אומר מה שרוב הסיכויים שהקהל כאן לא יודע.
אני אתחיל ביום הולדת שלוש שלך כשאני הייתי בן 5. אז לא הייתי כל כך גבוה. אחרי ששיחקתי איתך קצת החלטתי להסתכל על אמא מבשלת. היא לקחה שוקולד ואבקת סוכר וכל מיני דברים. מתברר שהייתי שם הרבה זמן ואת רצית שנמשיך לשחק ואז עזבתי את אמא וחזרתי אליך. למחרת אמא הביאה עוגת פנדה גדולה בשבילך. את הסתכלת על אבא. הוא חייך. את הסתכלת על אמא. היא חייכה. את הסתכלת עלי ואני הסתכלתי על העוגה. זה מאוד מעצבן כאשר רוצים להסתכל למישהו בעיניים והוא לא מסתכל בחזרה. אז בהתחלה ניסית להשמיע קולות מוזרים כמו "אגה " ו "דודהדה". ובסוף כל כך התעצבנת שהרמת את ידיך ודפקת אותם בשולחן. לרוע המזל, העוגה הייתה בדיוק איפה שהורדת את הידיים. אני הייתי בשוק אז הסתכלתי עלייך. אמא הייתה בשוק אז היא הסתכלה עלייך. לאבא לא היה איכפת, אבל הוא בכל זאת הסתכל עלייך. כולם הסתכלו עלייך ואת הסתכלת על כולם ואת היית ממש שמחה.
אני אדלג עכשיו כל הדרך אל גיל 9, בגלל שאני כבר עומד לסיים את הדף. בגיל 9 קרו דברים מוזרים. החברות שלך אף פעם לא טלפנו כאשר היית בבית אבל כאשר לא היית בבית....קריזה!!!
בגיל 9 גם קיבלת את בילי בהשאלה מגיא מיקה והיא עזרה לכולם. לך היה עוד משחק, לי היה את מי להאשים כאשר משהו נשבר וגם היה מי שתאכל את מה שנופל לי כאשר אני אוכל, ולאמא הייתה עוד סיבה להוציא אותי מהבית כדי שאביא לבילי אוכל, ולאבא היה עוד משהו להתעלם ממנו.
בילי עדיין אתנו וכנראה שגם היא מאחלת מזל טוב כמוני.
משחף