קראת היום את החלק הראשון מפרשת ויחי, הפרשה האחרונה בספר בראשית.בשבת שעברה ישבתי בשקט וקראתי גם כן את הפרשה כדי להבין איך הפרשה הזאת שאת שיננת כל כך הרבה פעמים מתקשרת לאירוע הכול כך משמעותי שאת עוברת היום.
במבט ראשון הסצנה די עצובה. יעקוב זקן, עייף ועיוור קורא לבנים שלו כדי להיפרד מהם. הייתי מצפה שאירוע כזה יהפוך לקינה המונית או למיני פסטיבל, הרי יש לו שתים עשר בנים ומי יודע כמה נכדים. ובכל זאת התמונה מצטמצמת לשני נכדים בלבד: לאפרים ולמנשה.
למעשה יעקוב מנצל את הבמה לא כמעמד עצוב או כחגיגה משפחתית אלא בכדי להעביר את השרביט לדורות הבאים.
גם אנחנו פה, בין כוסות היין והברכות עושים בדיוק את אותו הדבר. בת המצווה מסמנת את תחילתו של התהליך הארוך של העברת השרביט לידי הדור הבא, שבמקרה הזה זו את.
הגענו סוף סוף לרגע שבו את כמעט גבוהה יותר מאימא ואולי אפילו רצה יותר מהר מאבא. זה הזמן שבו אנחנו ההורים מתחילים לאט לאט להעביר את האחריות אלייך. אנחנו "נפטרים מעוליך" כמו שאומרים בטקס. פתאום, כבר אין לנו זמן וכוח להעיר אותך בבוקר, אנחנו מצפים ממך שתיקחי אחריות על עצמך ושתנווטי את החיים שלך יותר ויותר בכוחותיך שלך. אנחנו מקווים, שלהבדיל מיעקב אבינו אנחנו לא הולכים למות מחר, ושכמו יוסף נראה ממך שילשים וריבעים (שזה דור שלישי ורביעי) כך שתוכלי לסמוך עלינו עוד הרבה שנים. בכל זאת אנחנו מקווים שתיקחי מהיום יותר ויותר פיקוד על החיים שלך.
היום את בוחרת לעצמך את המצווה שלך, שזה כמאמר הרב, היעוד הגבוה שלך והדברים שאת רוצה להביא לעולם. עד עכשיו, כבר ראינו שיש לך הרבה יכולות והמון כישרונות גם במישור האישי וגם במישור החברתי. למעשה את צריכה רק להתמיד ולבחור. רוב הגדילה אמנם עדיין לפנייך. את תגלי במהלך השנים הקרובות שאת הבחירות שאת עושה היום תוכלי לגבות ביכולת ובכוחות שתאספי בשנים הקרובות. תגלי שגדלת והגדלת את היכולת להגשים את כל חלומותייך.
בהמשך הפרשה אנחנו, ההורים, לומדים עוד שעור מעניין. כמו שקראת היום בני ישראל מבטיחים ליעקב לקחת את גופתו לקבורה בארץ ישראל. והם אכן עושים זאת. הם עולים כולם ביחד לארץ ומביאים את יעקוב לקבורה במערת המכפלה.
ברגע הזה כולנו רוצים להגיד להם. STOP , מטומטמים, מה אתם חוזרים למצריים, ועוד מרצונכם החופשי. הרי הרעב כבר נגמר. יוסף הרי סידר לכם חוזה הגנה אסטרטגי עם המעצמה הגדולה בתבל. תישארו בארץ שלכם, זו שהובטחה לכם בימי סבא אברהם, למה לחזור ולהיות עבדים?
אבל הם חוזרים למצריים, ואת שאר הסיפור נקרא כבר בהגדה של פסח.
גם את אלמוג, תעשי עוד הרבה טעויות, גם אנחנו ההורים נרצה להגיד לך STOP . כבר היינו בסרט הזה. כבר נכווינו. תסמכי עלינו, יש לנו ניסיון, כבר חטפנו את המכות האלה.
אבל דווקא בשבילנו השיעור הוא לפעמים לעצור. לתת לך ללמוד בדרך שלך, הקלה או הקשה את השיעורים שמצפים לך בחיים. כי בסופו של דבר מהיום הזה והלאה אנחנו פה בשביל לעזור, ולתמוך אבל האחריות היא כולה שלך.
ונסיים בברכה שנתן יעקוב לבניו של יוסף
המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערה הזאת ויקרא בה שמי ושם אבותיי אברהם יצחק ויעקוב ושתתדגה לרוב בקרב הארץ.
אבא ואמא האוהבים
