מזל טוב

קראת היום את החלק הראשון מפרשת ויחי, הפרשה האחרונה בספר בראשית.
בשבת שעברה ישבתי בשקט וקראתי גם כן את הפרשה כדי להבין איך הפרשה הזאת שאת שיננת כל כך הרבה פעמים מתקשרת לאירוע הכול כך משמעותי שאת עוברת היום.

במבט ראשון הסצנה די עצובה. יעקוב זקן, עייף ועיוור קורא לבנים שלו כדי להיפרד מהם. הייתי מצפה שאירוע כזה יהפוך לקינה המונית או למיני פסטיבל, הרי יש לו שתים עשר בנים ומי יודע כמה נכדים. ובכל זאת התמונה מצטמצמת לשני נכדים בלבד: לאפרים ולמנשה.
למעשה יעקוב מנצל את הבמה לא כמעמד עצוב או כחגיגה משפחתית אלא בכדי להעביר את השרביט לדורות הבאים.
גם אנחנו פה, בין כוסות היין והברכות עושים בדיוק את אותו הדבר. בת המצווה מסמנת את תחילתו של התהליך הארוך של העברת השרביט לידי הדור הבא, שבמקרה הזה זו את.

הגענו סוף סוף לרגע שבו את כמעט גבוהה יותר מאימא ואולי אפילו רצה יותר מהר מאבא. זה הזמן שבו אנחנו ההורים מתחילים לאט לאט להעביר את האחריות אלייך. אנחנו "נפטרים מעוליך" כמו שאומרים בטקס. פתאום, כבר אין לנו זמן וכוח להעיר אותך בבוקר, אנחנו מצפים ממך שתיקחי אחריות על עצמך ושתנווטי את החיים שלך יותר ויותר בכוחותיך שלך. אנחנו מקווים, שלהבדיל מיעקב אבינו אנחנו לא הולכים למות מחר, ושכמו יוסף נראה ממך שילשים וריבעים (שזה דור שלישי ורביעי) כך שתוכלי לסמוך עלינו עוד הרבה שנים. בכל זאת אנחנו מקווים שתיקחי מהיום יותר ויותר פיקוד על החיים שלך.

היום את בוחרת לעצמך את המצווה שלך, שזה כמאמר הרב, היעוד הגבוה שלך והדברים שאת רוצה להביא לעולם. עד עכשיו, כבר ראינו שיש לך הרבה יכולות והמון כישרונות גם במישור האישי וגם במישור החברתי. למעשה את צריכה רק להתמיד ולבחור. רוב הגדילה אמנם עדיין לפנייך. את תגלי במהלך השנים הקרובות שאת הבחירות שאת עושה היום תוכלי לגבות ביכולת ובכוחות שתאספי בשנים הקרובות. תגלי שגדלת והגדלת את היכולת להגשים את כל חלומותייך.

בהמשך הפרשה אנחנו, ההורים, לומדים עוד שעור מעניין. כמו שקראת היום בני ישראל מבטיחים ליעקב לקחת את גופתו לקבורה בארץ ישראל. והם אכן עושים זאת. הם עולים כולם ביחד לארץ ומביאים את יעקוב לקבורה במערת המכפלה.
ברגע הזה כולנו רוצים להגיד להם. STOP , מטומטמים, מה אתם חוזרים למצריים, ועוד מרצונכם החופשי. הרי הרעב כבר נגמר. יוסף הרי סידר לכם חוזה הגנה אסטרטגי עם המעצמה הגדולה בתבל. תישארו בארץ שלכם, זו שהובטחה לכם בימי סבא אברהם, למה לחזור ולהיות עבדים?
אבל הם חוזרים למצריים, ואת שאר הסיפור נקרא כבר בהגדה של פסח.
גם את אלמוג, תעשי עוד הרבה טעויות, גם אנחנו ההורים נרצה להגיד לך STOP . כבר היינו בסרט הזה. כבר נכווינו. תסמכי עלינו, יש לנו ניסיון, כבר חטפנו את המכות האלה.
אבל דווקא בשבילנו השיעור הוא לפעמים לעצור. לתת לך ללמוד בדרך שלך, הקלה או הקשה את השיעורים שמצפים לך בחיים. כי בסופו של דבר מהיום הזה והלאה אנחנו פה בשביל לעזור, ולתמוך אבל האחריות היא כולה שלך.

ונסיים בברכה שנתן יעקוב לבניו של יוסף
המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערה הזאת ויקרא בה שמי ושם אבותיי אברהם יצחק ויעקוב ושתתדגה לרוב בקרב הארץ.

אבא ואמא האוהבים

אשרי יושבי ביתך

מתפללים ביחד

הרני מקבלת עלי

התורה עוברת מדור לדור

מסבתא - לאימא

ומאמא לבת

גדלו לאדוני עיתים ונרוממה שמו יחדיו

עליה ראשונה - דור הסבים והסבתות

מי שברך - מהסבים והסבתות

כל הדודים והדודות מוזמנים להתקרב

עליה לדודים ולדודות

הקהל הקדוש

שחף מכובד בעלייה לתורה

ברוך אתה אדוני

קוראים בתורה

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. ל וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה.

וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ--אֶת-מְנַשֶּׁה, וְאֶת-אֶפְרָיִם. ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה. ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם. ה וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה--לִי-הֵם: אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה--כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם. ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם. ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל, אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה. ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף, אֶל-אָבִיו, בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה; וַיֹּאמַר, קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ. יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם, מֵעִם בִּרְכָּיו; וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו, אָרְצָה. יג וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל; וַיַּגֵּשׁ, אֵלָיו. יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר. טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף, וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

זורקים ואוספים סוכריות

יעמוד המגביה והגולל

תורתינו הקדושה

מקבלים תעודוה

והפעם הכל 10

לחיים

שולחנות ערוכים

והעיקר - אוכלים ונהנים

אייל ואולה

אלמוג והדר

הסיפור של שחף

לאלמוג
את מכירה אותי כל חייך. כשאת נולדת כבר הייתי שם. אבל אני מכיר אותך 12 שנה מחיי לכן אני יודע הכול עליך ואת יודעת עליי בסה"כ 90%. אני לא אגיד כל מה שאני יודע עלייך כי זה ייקח לי 12 שנה ובת-המצווה שלך היום, אז אין לי זמן לבזבז. לכן רק אומר מה שרוב הסיכויים שהקהל כאן לא יודע.
אני אתחיל ביום הולדת שלוש שלך כשאני הייתי בן 5. אז לא הייתי כל כך גבוה. אחרי ששיחקתי איתך קצת החלטתי להסתכל על אמא מבשלת. היא לקחה שוקולד ואבקת סוכר וכל מיני דברים. מתברר שהייתי שם הרבה זמן ואת רצית שנמשיך לשחק ואז עזבתי את אמא וחזרתי אליך. למחרת אמא הביאה עוגת פנדה גדולה בשבילך. את הסתכלת על אבא. הוא חייך. את הסתכלת על אמא. היא חייכה. את הסתכלת עלי ואני הסתכלתי על העוגה. זה מאוד מעצבן כאשר רוצים להסתכל למישהו בעיניים והוא לא מסתכל בחזרה. אז בהתחלה ניסית להשמיע קולות מוזרים כמו "אגה " ו "דודהדה". ובסוף כל כך התעצבנת שהרמת את ידיך ודפקת אותם בשולחן. לרוע המזל, העוגה הייתה בדיוק איפה שהורדת את הידיים. אני הייתי בשוק אז הסתכלתי עלייך. אמא הייתה בשוק אז היא הסתכלה עלייך. לאבא לא היה איכפת, אבל הוא בכל זאת הסתכל עלייך. כולם הסתכלו עלייך ואת הסתכלת על כולם ואת היית ממש שמחה.
אני אדלג עכשיו כל הדרך אל גיל 9, בגלל שאני כבר עומד לסיים את הדף. בגיל 9 קרו דברים מוזרים. החברות שלך אף פעם לא טלפנו כאשר היית בבית אבל כאשר לא היית בבית....קריזה!!!
בגיל 9 גם קיבלת את בילי בהשאלה מגיא מיקה והיא עזרה לכולם. לך היה עוד משחק, לי היה את מי להאשים כאשר משהו נשבר וגם היה מי שתאכל את מה שנופל לי כאשר אני אוכל, ולאמא הייתה עוד סיבה להוציא אותי מהבית כדי שאביא לבילי אוכל, ולאבא היה עוד משהו להתעלם ממנו.
בילי עדיין אתנו וכנראה שגם היא מאחלת מזל טוב כמוני.
משחף

דודים ובני דודים

מקבלים מתנות

אלמוג, מוגליגוג, שושה, פיצית, מוגוג.... הילדה בעלת 1000 השמות, וכמוהם כך גם תכונות אופי.

כשחושבים על אלמוג מייד עולות המון אסוציאציות – ילדה חמה, קופצנית, רגישה, מתחשבת, שמחה, מתלהבת, ברדק בחדר, ספורט, לבוש זרוק, צחוקים, ואולי בעיקר – מחייכים.

כי אי-אפשר לחשוב על הילדה המדהימה הזו בלי לחייך חיוך כזה, שחלקו אהבה, חלקו בידור, וחלקו חום ואהדה.

אלמוג מלאת הרעיונות ומתפקעת לספר את כל מה שהיא מרגישה. כמובן שהיא גם חייבת לדעת הכל על כל מה שקורה סביבה. מה כולם עושים, איפה מחביאים כל מיני דברים, מה אמרנו למי. לפני מספר ימים, לאחר כיבוי אורות, נשיקות וחיבוקים, דיברתי עם שחף. פתאום שומעים מחדר החשוך – What?.

כל אחד יודע כיצד הוא בעצמו מתעורר בבוקר בשלבים: קודם המודעות, אחר-כך שמיעה, ואז אולי תנועה וכן הלאה. אצל אלמוג האיבר הראשון שמתעורר הוא הדיבור. ברגע שהיא עונה לי – הכל בסדר, והיא לא תירדם שוב.

לאחר שאלמוג מתעוררת ... ועד שנרדמת – כולם יודעים איפה היא, מה שלומה ואלו חוויות עברה היום. כשהיא לא בבית – כולנו כאילו בהמתנה. ואז – כניסה דרמטית לבית, כולה התלהבות על דבר מה – ומייד עולה לנו אותו חיוך מדובר.

בכיתה היא גם מבדרת וגם נעימה – כולן חברות שלה. תמיד מגשרת ועוזרת. תומכת בחלשים ולא רבה עם אף אחד. או יותר נכון – אף אחת, כי כנראה שאין בנים בכיתה. הם לא שווים תשומת לב כל שהיא.

אלמוג גם יודעת לכעוס. בעבר הייתה בורחת או טורקת דלתות. היום מתאמצת, נשארת, עובדת על הבעיה, ופתאום "סליחה" - והכל נשכח – ושוב אותה ילדה הגורמת לכולם לחיוך המפורסם. בצורה דומה גם התגברה על ביישנות.

בבית היא החברה הכי טובה של שחף, גם אם לא תמיד מסתדרים. תפקידה של אלמוג הוא במקרים רבים להציע פתרונות, לתקן את עזרא כששוגה באנגלית, ולבלגן. החדר שלה כולו ערימות של חפצים שהיא לא מסוגלת לזרוק או לסדר. היתרון הוא, שכשבא לה לעשות מעשה טוב – יודעים בדיוק מה ישמח את אמא.

חוץ מחיי חברה, לאלמוג גם התעסקויות נוספות. 4 שנים בחוג התעמלות מקצועי, 8 שנים במקהלת בית הספר, עבודה עם "תנו לחיות לחיות" ועם הוטרינר המקומי, שמירה על ילדים וחיות של שכנים, פיסול בחומרים שונים, והיום - גלישה בגלים וגלישת רוח. מין ילדה כזאת שלא משנה מה עושים – היא תמיד תהיה עסוקה מעל ומעבר. ובכל זאת אם מישהו מציע לעשות משהו כמו טיול או ביקור או מלאכה כל שהיא – היא ישר מצטרפת בהתלהבות וברצינות. הייתם צרכים לשמוע אותה מתאמנת בשבועות האחרונים לקריאה בתורה – עד שלמדה בעל-פה את הכל – והתוצאה היום הייתה מדהימה.


ובסוף היום – החיבוקים הנהדרים של אלמוג. כמובן שיש לה עוד מה לעדכן אותי – והכייף של קריאה ופטפוט ונשיקות וחיבוקים לפני השינה – לא ניתן כלל לתיאור.

אלמוג

מה שהייתי רוצה לאחל לך הוא שתשמרי על שמחת החיים המתפרצת שלך, על הטוב והאכפתיות שבך, על אהבת חיות ומזיקה (ואולי קצת גם חשבון). שתמשיכי להיות חזקה ועצמאית וחברה טובה, ושבמהלך כל חייך כשאנשים יחשבו על אלמוג – יחייכו.

באהבה גדולה ממני - אמא

סופרים את הכסף

ועכשיו נשאר רק להגשים חלומות